דר' אנקור עבדת במרכז החברתי למניעת מתח בקרית שמונה, אשר נתמכת בידי פדרציית UJA של ניו-יורק. היא חוותה את המלחמה על בשרה והיתה אחת מאלה שעזרו לתושבים במהלך המלחמה ומיד לאחריה.
"כאשר פרצה המלחמה עבדנו סביב השעון. לקחנו סיכון מחושב בכך שהמשכנו להפעיל את המרכז ואת ה"קו-החם" מעל פני הקרקע למרות ההפגזות, כי שם היתה לנו גישה לטלפונים ולמחשבים", נזכרת דר' אנקור.
במהלך המלחמה דאגה דר' אנקור גם למשפחתה ול-9 ילדיה. "הילדים הגדולים חיים במרכז הארץ, אז שלחנו את הקטנים לגור איתם. בסופו של דבר, הגעגועים והחשש לביטחוננו גבר על הכל, והחלטנו שבעלי יישאר איתם עד יעבור זעם".
למרות זאת, עבור ילדים רבים בצפון הזעם לא עבר. "יש ילדים רבים שעדיין נושאים עימם מטען פסיכולוגי חמור", אומרת דר' אנקור.
היא מספרת על ילדה קטנה שהתחילה לגמגם במהלך המלחמה, ועדיין סובלת מהבעיה. ילדה אחרת ראתה את אמא שלה עוברת התמוטטות עצבים מול עיניה, ומאז בכל פעם שאימה נתקפת חרדה גם הילדה נכנסת להיסטריה.
"אלה רק חלק מהמקרים שאנחנו מטפלים בהם", אומרת חווה, "אבל יש כל כך הרבה. הילדים חיים במצב של חוסר ביטחון. הם נוטים להתקפי חרדה, הם קופצים מכל רעש קטן ומדמים שהם שומעים סירנות".
דר' אנקור מדגישה "אנחנו חייבים להחזיר את תחושת הביטחון לילדים ולנוער; לעזור להם להאמין שוב ביכולתם ללמוד ולהתקדם ולדעת שאנחנו חיים במצב עדין. אנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד. הסיוע של הסוכנות היהודית לא יסולא בפז".
הסוכנות היהודית החלה בתכנית מקיפה כדי לסייע לילדים בצפון במעבר בין טראומה והחלמה. פרויקט "מחר חדש" כולל תוכניות העשרה ייחודיות לחיזוק תחושות של בטחון עצמי ויכולת אצל תלמידים; עזרה בשיעורי בית ובלימודים; חינוך לערכים המעודד לקיחת אחריות ומחזק את המחויבות לחברה ולקהילה; וגם "ילדים מציירים מלחמה" שמאפשר לילדים להביע את רגשות הפחד שלהם באמצעות ציור.
אומרת דר' אנקור: "אנו זקוקים לכל המשאבים שלנו כדי להבטיח שילדינו, כמו הרבה ילדים ברחבי העולם, יוכלו לחזור לחיים בריאים ונורמאליים".
צילום: נפתלי הילגר.
לחצ/י כאן לתמונות באיכות הדפסה.